מאמרי הזוהר הקדוש פרשת וירא

י"ד חשון תשפ"ז | 25/10/2026 | 09:24

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:

ח"א ק"ב ע"ב

תָּא חֲזֵי בא וראה, אִילָנָא נָטַע אַבְרָהָם בְּכָל אָתָר דְּדִיּוּרֵיהּ תַּמָּן אילן נטע א"א ע"ה בכל מקום ומקום שהיה גר שם. ופירש המק"מ שהיה א"א עוסק בספר יצירה כמו שכתבו הקדמונים על הפסוק ובן הבקר אשר עשה - ע"י שמות הקודש [א], וְלָא הָוָה סָלִיק בְּכָל אָתָר כִּדְקָא יָאוּת ולא היה עולה האילן בכל מקום כמו שצריך, בַּר בְּשָׁעֲתָא דְּדִיּוּרֵיהּ בְּאַרְעָא דִּכְנָעַן חוץ משעה שהיתה דירתו בארץ כנען, שאז עלה האילן יפה מכיון שא"י מכוונת כנגד א"י העליונה-בחי' המלכות. נמצא א"כ שהאילן של א"א ע"ה היה בבחינת עץ החיים כמ"ש לקמן [ב], וּבְהַהוּא אִילָנָא הָוָה יָדַע מַאן דְּאִתְאַחִיד בֵּיה בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמַאן דְּאִתְאַחִיד בַּעֲבוֹדָה זָרָה ובאותו אילן היה יודע מי שאחוז וקשור בקב"ה ומי שאחוז בעבודה זרה.

מַאן דְּאִתְאַחִיד בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מי שנתאחד ונקשר בקב"ה, אִילָנָא הָוָה פָּרִישׂ עַנְפּוֹי וְחָפֵי עַל רֵישֵׁיהּ וְעָבִיד עֲלֵיהּ צִלָּא יָאָה האילן היה פורש ענפיו ומכסה על ראשו ועושה עליו צל נאה, וּמַאן דְּאִתְאַחִיד בְּסִטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה הַהוּא אִילָנָא הָוָה אִסְתַּלַּק ומי שנתאחד ונקשר בצד של עבודה זרה אותו האילן היה מסתלק מעליו וְעַנְפּוֹי הָווּ סְלִיקִין לְעֵילָּא וענפיו היו עולים למעלה ולא היו מצלים עליו, להודיע שאינו אחוז בצילא דמהמנותא. כְּדֵין הָוָה יָדַע אַבְרָהָם וְאַזְהִיר לֵיהּ ואז היה יודע א"א ע"ה והיה מזהיר אותו שיעזוב את הע"ז [ג], וְלָא אַעְדֵּי מִתַּמָּן עַד דְּאִתְאַחִיד בִּמְהֵימְנוּתָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ולא זז משם אותו אדם עד שנתאחד ונקשר באמונת הקב"ה, וְהָכִי מַאן דְּאִיהוּ (ד"א ל"ג הָכִי) דָּכְיָא מְקַבֵּל לֵיהּ אִילָנָא וכמו כן מי שהוא טהור היה מקבל אותו האילן ועושה עליו צל נאה. מַאן דְּאִיהוּ מְסֹאָב לָא מְקַבֵּל לֵיהּ ומי שהוא טמא האילן לא היה מקבל אותו. כְּדֵין יָדַע אַבְרָהָם וּמְדַכֵּי לוֹן בְּמַיָּא ואז ידע א"א ע"ה ומטהר אותם במים.

וּמַעְיָינָא דְמַיָּא הָוָה תְּחוֹת הַהוּא אִילָנָא ומעין של מים היה תחת אותו אילן כמו המקוה העליון של המלכות מאימא עילאה דוגמת מה שעושה השכינה טבילה בשבועות, וּמַאן דְּצָרִיךְ טְבִילָה מִיָּד מַיִּין סָלְקִין לְגַבֵּיהּ ומי שהיה צריך טבילה מיד המים היו עולים אליו, וְאִילָנָא אִסְתַּלְּקִין עַנְפּוֹי וענפי האילן היו מסתלקים, כְּדֵין יָדַע אַבְרָהָם דְּאִיהוּ מְסָאֲבָא וּבָעֵי טְבִילָה מִיָּד ואז ידע א"א ע"ה שהוא טמא וצריך טבילה מיד בלא להמתין ז' ימים כי טומאתו קלה, וְאִם לָאו מַיָּא נְגִיבָן כְּדֵין יָדַע דְּבָעֵי לְאִסְתָּאֲבָא וּלְאִסְתַמְּרָא שִׁבְעָה יוֹמִין ואם אינו טמא טומאה קלה אלא חמורה וצריך שבעה ימים לטהרתו, היו המים מתייבשים ואז ידע א"א שצריך עדיין להשאר טמא ולשמור שבעה ימים לטהרתו [ד].

תָּא חֲזֵי בא וראה, דְּאֲפִילּוּ בְּשָׁעֲתָא דְּאַזְמִין לוֹן לַמַּלְאָכִין אָמַר לוֹן שאפילו בשעה שהזמין את המלאכים אמר להם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ בְּגִין לְמֶחֱמֵי וּלְמִבְדַּק בְּהוּ בשביל לראות ולבדוק אותם אם הם טהורים, וּבְהַהוּא אִילָנָא הָוָה בָּדִיק לְכָל בְּנֵי עָלְמָא ובאותו אילן היה בודק לכל בני העולם. וְרָזָא (לָקֳבֵל) בְּגִין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָא (עָבַד) וסוד זה בשביל הקב"ה עשה אָמַר דְּאִיהוּ אִילָנָא דְחַיֵי לְכֹלָּא אמר א"א לכל אחד להשען תחת העץ כי הוא אילן החיים לכל אחד ואחד כי הוא עץ החיים וממנו נמשכים החיים, וּבְגִין כָּךְ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ וְלֹא תַּחַת עֲבוֹדָה זָרָה ומשום כך אמר שמהיום והלאה ישענו תחת עץ החיים ולא ילכו ולא יחסו תחת אילן העבודה זרה.

וְתָא חֲזֵי ובא וראה, כַּד חָב אָדָם, בְּעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע חָב כאשר חטא אדה"ר, בעץ הדעת טוב ורע חטא, דִּכְתִיב כמש"כ וּמֵעֵץ הַדַּעַת וְגו' וְאִיהוּ בֵּיהּ חָב וְגָרַם מוֹתָא לְעָלְמָא והוא בו חטא, וגרם מיתה לכל העולם. מַה כְּתִיב מה כתוב בו וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְגו' (וְגָרַם מוֹתָא לְכָל בְּנֵי עָלְמָא) ואכל וחי לעולם, וא"כ בגלל עץ החיים שלח אותו מג"ע. וְכַד אָתָא אַבְרָהָם בְּאִילָנָא אָחָרָא אַתְקִין עָלְמָא וכאשר בא א"א ע"ה שהוא גלגול של אדה"ר כידוע באילן אחר שהוא עץ החיים תיקן את העולם שהוא תשובת המשקל נגד מה שחטא בעץ הדעת דְּהוּא אִילָנָא דְּחַיֵּי וְאוֹדַע מְהֵימְנוּתָא לְכָל בְּנֵי עָלְמָא שהוא אילן החיים והודיע האמונה של השי"ת לכל בני העולם:

אָמַר רִבִּי חִיָּיא אָמַר רַב אִי הָוֵינָא מִסְתַּכְּלִין בְּפָרָשְׁתָּא דָּא נִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתָא אם היינו מתבוננים בפרשה זו נתבונן בסודות שיש בה שהם החכמה שבתורה, אִי עִנְיָינָא דְּנִשְׁמָתָא הִיא לָאו רֵישָׁא סוֹפָא וְלָאו סוֹפָא רֵישָׁא אם פרשה זו בעניני הנשמה היא מדברת ורומזת, לא ראש הענין של יוקח נא מעט מים וכו' דומה לסופו ולא סוף הפרשה דומה לראשה, (דף ק ע"א) וְאִי עִנְיָינָא לִפְטִירַת אִינִישׁ מֵעָלְמָא הִיא ואם פרשה זו ענינה הוא על פטירת האדם מן העולם, נִסְתּוֹר כָּל פָּרָשְׁתָּא אוֹ נוֹקִים פָּרָשְׁתָּא בְּהַאי אוֹ בְּהַאי ואז נצטרך לסתור ולחלק כל הפרשה הזו או שנעמיד פרשה זו בזה האופן בעניני הנשמה או בזה שהוא פטירת האדם מן העולם, ומפרש, צריך להבין. מַהוּ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְגו' וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְגו' וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וְגו' וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו' וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וְגו' בכל אלה הפסוקים צריך להתבונן ולדעת סודם.

כַּד אָתָא רַב דִּימִי אָמַר כאשר בא רב דימי אמר צריך לפרש זה על ענין הנשמה בג"ע לֹא מָצְאָה הַנְּשָׁמָה תּוֹעֶלֶת לַגּוּף אִלְמָלֵא מַה שֶּׁרָמַז בְּכָאן רֶמֶז הַקָּרְבָּנוֹת לא מצאה הנשמה תועלת לכפרת העוונות של הגוף אם לא מה שרמז כאן בפסוקים אלה רמז על הקרבנות וכפי שיבאר לקמן. ואע"פ שעתה בָּטְלוּ הַקָּרְבָּנוֹת לֹא בָּטְלָה הַתּוֹרָה, הַאי דְּלָא אִעְסַק בַּקָּרְבָּנוֹת לִיעְסַק בַּתּוֹרָה וְיִתְהַנֵּי לֵיהּ יַתִּיר בטלו הקרבנות כי אין ביהמ"ק, בכ"ז לא בטלה התורה, ולכן זה שלא עוסק בקרבנות כיון שאי אפשר לו, יעסוק בתורה הקדושה ויועיל לו יותר כמ"ש זאת התורה לעולה למנחה וכו', דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁפֵּרַשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַקָּרְבָּנוֹת ולימד אותם אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תִּינַח בִּזְמַן שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם, כֵּיוָן שֶׁיִּגְלוּ מֵעַל אַדְמָתָם מַה יַּעֲשׂוּ, אָמַר לוֹ, משֶׁה, יָעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וַאֲנִי מוֹחֵל לָהֶם בִּשְׁבִילָהּ יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז) זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְגו'. כְּלוֹמַר זֹאת הַתּוֹרָה מועילה וטובה בִּשְׁבִיל עוֹלָה בִּשְׁבִיל מִנְחָה בִּשְׁבִיל חַטָּאת בִּשְׁבִיל אָשָׁם.

אָמַר רִבִּי כְּרוּסְפְּדָאי הַאי מַאן דְּמִדְכַּר בְּפוּמֵּיהּ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עִנְיָינָא דְּקָרְבָּנָיָא וְתַקְרוּבְתָּא וִיכַוֵּון בְּהוּ זה מי שמזכיר בפיו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות עניני הקרבנות ועניני המנחות שזה תקרובת ויודע לכוין בהם, בְּרִית כְּרוּתָה הוּא דְּאִנּוּן מַלְאֲכַיָּא דְּמַדְכְּרִין חוֹבֵיהּ לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ דְּלָא יָכְלִין לְמֶעֱבַד לֵיהּ אִלְמָלֵא טִיבוּ יש ברית שנכרתה על זה כבר שאותם מלאכים שממונים להזכיר עוונות האדם להרע לו שלא יכולים לעשות לו שום רע אלא אך ורק טוב. וּמַאן יוֹכַח הַאי פָּרָשְׁתָּא יוֹכַח ומי מוכיח, פרשה זו תוכיח על זה, דְּכֵיוָן דְּאָמַר שכיון שאמר וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו שהם הג' מלאכים הממונים להזכיר עוונות האדם, מַהוּ עָלָיו מה פירוש עליו הרי היו על ידו ולא עליו ממש, אלא עליו הכונה, לְעַיֵּין בְּדִינֵיהּ לעיין ולבדוק בדינו, כֵּיוָן (דף ק ע"ב) דְּחָמָא נִשְׁמָתָא דְּצַדִּיקַיָּא כָּךְ, מַה כְּתִיב וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה וְגו' כיון שרואה נשמתו של הצדיק כך, מה כתוב וימהר אברהם שהיא הנשמה שכלולה מרמ"ח אברים ומפרש. מַהוּ הָאֹהֱלָה מי זה האוהל, זה בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וּמַהוּ אוֹמֵר מַהֲרִי [ה] שְׁלשׁ סְאִים, עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת ומה הוא אומר לשרה שהיא הגוף מהרי שלש סאים ענין הקרבנות ובהם צריך לעסוק, וְנִשְׁמָתָא מִתְכַּוֶּונֶת בְּהוּ והנשמה מכוונת בהם, הָדָא הוּא דִכְתִיב וזה מש"כ וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם לעסוק בדיני הקרבנות. וּכְדֵין נָיְיחָא לְהוּ וְלָא יָכְלִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ ואז נוח להם למלאכים הממונים ולא יכולים להרע לו.